<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן שס"ז</h1>
<h2>דף יט.</h2>
כתב עוד מורנו דנסתפק לו במאי דשקיל וטרי תלמודא בהגרמה [י"ט ע"א] בחלדה [ל' ע"ב] ובשהיה [ל"ב ע"א] במיעוט ופרשוהו רבותינו במיעוט קמא או במיעוט בתרא, ובדרסה ובעיקור לא פורש מה דינם אם דרס במיעוט קמא או שחט מיעוט הקנה בסכין פגום או במיעוט בתרא לפירוש רש"י ז"ל וכן לפירושו אם נעקרו הסימנים במיעוט בתרא. תשובה מה שכתב מורנו שפרשוהו רבותינו במיעוט קמא או במיעוט בתרא זה לא שמענו אנו ולא פרשו לנו כן רבותינו, דודאי בהחליד סכין במיעוט קמא דושט או ששהה והגרים במיעוט קמא דושט ודאי לכולא עלמא פסול שהרי פסל בתחלת השחיטה דושט פסלותו במשהו וכן כתב רש"י ז"ל [ל' ע"ב] זה לשונו במיעוט קמא פשיטא דנבלה הואי. אלא אפשר היה לפרש כן במיעוט קמא דגרגרת ושלא כדעת רש"י ז"ל, לפי שאפילו היה חצי קנה פגום משלימו לרובו וכשר ולא תהא חלדה ושהיה פוסלת יותר מפגימתו בקוץ או בדבר אחר, וממנה אנו למדין למה שכתב מורנו בשחט מיעוט הקנה בסכין פגום דהיינו מצא חצי קנה פגום. אלא אנו כך פרשו לנו רבותינו ומשם רבינו תם ז"ל במיעוט בתרא דסימן קמא ובבהמה ולא בעוף והחליד הסכין במיעוט בתרא דסימן קמא ושחט את השני דומיא דתחת העור. וכן בשהה במיעוט סימנין ולא ששהה ממש כגון שעף או נפלה סכין מידו דזה ודאי נבלה אלא ששהה בחתיכת אותו מיעוט, דמספקא לן כיון שאינו מעכב בשחיטה הרי הוא כשוהה לחתוך בשר בעלמא או לא. ומכל מקום לפי דעת רש"י ז"ל וה"ג ז"ל כל שמתעסק בו בדרך שחיטה בין במיעוט קמא בין במיעוט בתרא פסל ואפילו שחט שני שלישים והגרים שליש פסולה שכן כתב רש"י ז"ל בעצמו [ל' ע"ב] גבי החליד במיעוט סימנין, והלכך הוא הדין והוא הטעם בדרסה. אבל בעיקור ביד במיעוט סימנין בתרא לדבריו כשרה שהרי אינו מתעסק בו דרך שחיטה והרי הוא כמכה על ראשה כדי שתמות. ולפי מה שפרשו לנו רבותינו ז"ל גם כן הכל אחד כל ששחט רובו של סימן שוב לא יפסל מחמת מיעוטו. ואין צריך לומר לריש לקיש דאמר [ל"ב ע"ב] שחט את הקנה ואחר כך נקבה הריאה כשרה (וכמאן) [דכמאן] דמנחא בדיקולא דמיא, אלא אפילו למאן דלית ליה הכי התם לענין טרפות שנולד בבהמה בין סימן לסימן אבל לגבי סימן גופיה כיון דנשחט רובו מיעוטו כמאן דנשחט דמי. ותדע לך דהא בששחט שני שלישי והגרים שליש לדידן כשרה, ואם איתה אמאי והא מכל מקום לאחר ששחט שני שלישי והוא מתעסק בשחיטה הגרים באותו שליש וליפסול. ואינו דומה למצא חצי קנה פגום, חדא דהתם במקום שחיטה וכמו שהיו רוצים לדחות בגמרא [י"ט ע"א], ועוד דהתם הוא שנפגם מקום שאינו מעכב בשחיטה הואיל ונפגם קודם שחיטה אבל זה שכבר שחט ונמצא כולו עומד לשחיטה אף על פי שלא נשאר אלא מיעוטו יהא פוסל וכמו שדחה רש"י ז"ל ההיא דהגרמה מהילכתא כמו שכתוב בפרושיו.
<h2>דף ל:</h2>
כתב עוד מורנו דנסתפק לו במאי דשקיל וטרי תלמודא בהגרמה [י"ט ע"א] בחלדה [ל' ע"ב] ובשהיה [ל"ב ע"א] במיעוט ופרשוהו רבותינו במיעוט קמא או במיעוט בתרא, ובדרסה ובעיקור לא פורש מה דינם אם דרס במיעוט קמא או שחט מיעוט הקנה בסכין פגום או במיעוט בתרא לפירוש רש"י ז"ל וכן לפירושו אם נעקרו הסימנים במיעוט בתרא. תשובה מה שכתב מורנו שפרשוהו רבותינו במיעוט קמא או במיעוט בתרא זה לא שמענו אנו ולא פרשו לנו כן רבותינו, דודאי בהחליד סכין במיעוט קמא דושט או ששהה והגרים במיעוט קמא דושט ודאי לכולא עלמא פסול שהרי פסל בתחלת השחיטה דושט פסלותו במשהו וכן כתב רש"י ז"ל [ל' ע"ב] זה לשונו במיעוט קמא פשיטא דנבלה הואי. אלא אפשר היה לפרש כן במיעוט קמא דגרגרת ושלא כדעת רש"י ז"ל, לפי שאפילו היה חצי קנה פגום משלימו לרובו וכשר ולא תהא חלדה ושהיה פוסלת יותר מפגימתו בקוץ או בדבר אחר, וממנה אנו למדין למה שכתב מורנו בשחט מיעוט הקנה בסכין פגום דהיינו מצא חצי קנה פגום. אלא אנו כך פרשו לנו רבותינו ומשם רבינו תם ז"ל במיעוט בתרא דסימן קמא ובבהמה ולא בעוף והחליד הסכין במיעוט בתרא דסימן קמא ושחט את השני דומיא דתחת העור. וכן בשהה במיעוט סימנין ולא ששהה ממש כגון שעף או נפלה סכין מידו דזה ודאי נבלה אלא ששהה בחתיכת אותו מיעוט, דמספקא לן כיון שאינו מעכב בשחיטה הרי הוא כשוהה לחתוך בשר בעלמא או לא. ומכל מקום לפי דעת רש"י ז"ל וה"ג ז"ל כל שמתעסק בו בדרך שחיטה בין במיעוט קמא בין במיעוט בתרא פסל ואפילו שחט שני שלישים והגרים שליש פסולה שכן כתב רש"י ז"ל בעצמו [ל' ע"ב] גבי החליד במיעוט סימנין, והלכך הוא הדין והוא הטעם בדרסה. אבל בעיקור ביד במיעוט סימנין בתרא לדבריו כשרה שהרי אינו מתעסק בו דרך שחיטה והרי הוא כמכה על ראשה כדי שתמות. ולפי מה שפרשו לנו רבותינו ז"ל גם כן הכל אחד כל ששחט רובו של סימן שוב לא יפסל מחמת מיעוטו. ואין צריך לומר לריש לקיש דאמר [ל"ב ע"ב] שחט את הקנה ואחר כך נקבה הריאה כשרה (וכמאן) [דכמאן] דמנחא בדיקולא דמיא, אלא אפילו למאן דלית ליה הכי התם לענין טרפות שנולד בבהמה בין סימן לסימן אבל לגבי סימן גופיה כיון דנשחט רובו מיעוטו כמאן דנשחט דמי. ותדע לך דהא בששחט שני שלישי והגרים שליש לדידן כשרה, ואם איתה אמאי והא מכל מקום לאחר ששחט שני שלישי והוא מתעסק בשחיטה הגרים באותו שליש וליפסול. ואינו דומה למצא חצי קנה פגום, חדא דהתם במקום שחיטה וכמו שהיו רוצים לדחות בגמרא [י"ט ע"א], ועוד דהתם הוא שנפגם מקום שאינו מעכב בשחיטה הואיל ונפגם קודם שחיטה אבל זה שכבר שחט ונמצא כולו עומד לשחיטה אף על פי שלא נשאר אלא מיעוטו יהא פוסל וכמו שדחה רש"י ז"ל ההיא דהגרמה מהילכתא כמו שכתוב בפרושיו.
<h2>דף לב.</h2>
כתב עוד מורנו דנסתפק לו במאי דשקיל וטרי תלמודא בהגרמה [י"ט ע"א] בחלדה [ל' ע"ב] ובשהיה [ל"ב ע"א] במיעוט ופרשוהו רבותינו במיעוט קמא או במיעוט בתרא, ובדרסה ובעיקור לא פורש מה דינם אם דרס במיעוט קמא או שחט מיעוט הקנה בסכין פגום או במיעוט בתרא לפירוש רש"י ז"ל וכן לפירושו אם נעקרו הסימנים במיעוט בתרא. תשובה מה שכתב מורנו שפרשוהו רבותינו במיעוט קמא או במיעוט בתרא זה לא שמענו אנו ולא פרשו לנו כן רבותינו, דודאי בהחליד סכין במיעוט קמא דושט או ששהה והגרים במיעוט קמא דושט ודאי לכולא עלמא פסול שהרי פסל בתחלת השחיטה דושט פסלותו במשהו וכן כתב רש"י ז"ל [ל' ע"ב] זה לשונו במיעוט קמא פשיטא דנבלה הואי. אלא אפשר היה לפרש כן במיעוט קמא דגרגרת ושלא כדעת רש"י ז"ל, לפי שאפילו היה חצי קנה פגום משלימו לרובו וכשר ולא תהא חלדה ושהיה פוסלת יותר מפגימתו בקוץ או בדבר אחר, וממנה אנו למדין למה שכתב מורנו בשחט מיעוט הקנה בסכין פגום דהיינו מצא חצי קנה פגום. אלא אנו כך פרשו לנו רבותינו ומשם רבינו תם ז"ל במיעוט בתרא דסימן קמא ובבהמה ולא בעוף והחליד הסכין במיעוט בתרא דסימן קמא ושחט את השני דומיא דתחת העור. וכן בשהה במיעוט סימנין ולא ששהה ממש כגון שעף או נפלה סכין מידו דזה ודאי נבלה אלא ששהה בחתיכת אותו מיעוט, דמספקא לן כיון שאינו מעכב בשחיטה הרי הוא כשוהה לחתוך בשר בעלמא או לא. ומכל מקום לפי דעת רש"י ז"ל וה"ג ז"ל כל שמתעסק בו בדרך שחיטה בין במיעוט קמא בין במיעוט בתרא פסל ואפילו שחט שני שלישים והגרים שליש פסולה שכן כתב רש"י ז"ל בעצמו [ל' ע"ב] גבי החליד במיעוט סימנין, והלכך הוא הדין והוא הטעם בדרסה. אבל בעיקור ביד במיעוט סימנין בתרא לדבריו כשרה שהרי אינו מתעסק בו דרך שחיטה והרי הוא כמכה על ראשה כדי שתמות. ולפי מה שפרשו לנו רבותינו ז"ל גם כן הכל אחד כל ששחט רובו של סימן שוב לא יפסל מחמת מיעוטו. ואין צריך לומר לריש לקיש דאמר [ל"ב ע"ב] שחט את הקנה ואחר כך נקבה הריאה כשרה (וכמאן) [דכמאן] דמנחא בדיקולא דמיא, אלא אפילו למאן דלית ליה הכי התם לענין טרפות שנולד בבהמה בין סימן לסימן אבל לגבי סימן גופיה כיון דנשחט רובו מיעוטו כמאן דנשחט דמי. ותדע לך דהא בששחט שני שלישי והגרים שליש לדידן כשרה, ואם איתה אמאי והא מכל מקום לאחר ששחט שני שלישי והוא מתעסק בשחיטה הגרים באותו שליש וליפסול. ואינו דומה למצא חצי קנה פגום, חדא דהתם במקום שחיטה וכמו שהיו רוצים לדחות בגמרא [י"ט ע"א], ועוד דהתם הוא שנפגם מקום שאינו מעכב בשחיטה הואיל ונפגם קודם שחיטה אבל זה שכבר שחט ונמצא כולו עומד לשחיטה אף על פי שלא נשאר אלא מיעוטו יהא פוסל וכמו שדחה רש"י ז"ל ההיא דהגרמה מהילכתא כמו שכתוב בפרושיו.
